טיפול בצילומי ילדות וריפוי הילד הפנימי
יש בתוכנו כאנשים בוגרים חלק ילדי חבוי.
זהו אותו חלק תלותי, רגיש, חשוף, פגיע וחסר אונים המצוי שם בתוככי הנפש.
הוא מצוי בתוכנו יחד עם יכולות קסומות כמו תנועתיות, חיבור לדמיון, התלהבות, אותנטיות ותשוקה.
כמבוגרים למדנו ״להוריד את החלק הילדי שבנו למחתרת״, לתפקד בעולם ולהראות חזקים, אסופים, רציניים, אחראיים ושולטים.
ויתרנו בהדרגה, מי יותר ומי פחות, על הקשר עם אותו חלק ילדי יחד עם זאת איבדנו את הקשר המתנות היחודיות שלו.
בשנות השישים של המאה העשרים פרח העיסוק בריפוי הילד הפנימי בתהליכים נפשיים ואסכולות שונות בפסיכולוגיה התייחסו לפונציאל המרפא הטמון בעיסוק בתכנים אלו, העלאתם למודע ושימוש ביכולות של האדם כבוגר ליצור דיאלוג חי עם החלק הילדי שבתוכו ולהחזיר לחיינו את אותן מתנות אבודות שהילד הקסום שבתוכנו רוצה להעניק לנו.
במהלך לימודי בתואר השני התוודעתי יותר ויותר לכלים ולשיטות בפסיכולוגיה שמחברות אותנו כבוגרים אל הילד הפנימי שבתוכינו ומאפשרות לנו לתקשר איתו ולחוש שלמות
ורווחה נפשית כתוצאה מכך.
המודל העיקרי שהכרתי במהלך לימודי התואר השני בשנות התשעים היה מודל Transactional analysis (בראשי תיבות TAׂ), מודל ניתוח עיסקאות בתירגום לעיברית.
מודל זה פותח בשנות החמישים ע״י אריק ברן, פסיכואנליטיקאי קנדי ובבסיסו עומדת ההנחה שכל ההתנהגות שלנו מונעת מאחד ממצבי האני הבאים: הורה, בוגר או ילד.
כשאדם הופך להיות מודע לחלקים הללו ומצליח לזהות את המקום ממנו הוא מונע ופועל הוא הופך להיות הרמוני ושלם עם עצמו ועם יחסיו הבין אישיים בבית בחברה ובעולם העבודה.
מאוחר יותר הכרתי את עולם הדמיון המודרך וה-NLP ואת הכלים לייצר תקשורת עם חלקים מהעצמי שמצויים בתת מודע וכוללים חוויות, רגשות, זיכרונות, טראומות בגילאי הילדות.
תוספת משמעותית לידע שלי סביב עבודה עם הילד הפנימי היתה ההיכרות שלי עם התיאורייה של קרל גוסטב יונג והמחקר של ג׳וזף קמפבל.
שניהם התעניינו בארכיטיפים חוצי תרבויות שמצויים ומתועדים לאורך ההיסטוריה האנושית ובכולם מופיע הילד הפלאי, הילד היתום והפגוע כארכיטיפ רב עוצמה המהווה בסיס למסע הגיבור שלנו בעולם ולהפיכה שלנו לגיבורי סיפור חיינו.
לבסוף אציין את ההשפעה העצומה של הספר ״הילד שבך, הדרך הטובה ביותר לשיחרור האני הפנימי״ מאת התרפיסטית באמנות לוצ׳יה קפצ׳יונה.
הוא הגיע לידי לפני לימודי הפוטותרפיה ונעזרתי בו בעבודה עם החלק הילדי בעצמי ועם מונחים ונועצים בסדנאות שונות.
הכלי המרכזי שהיא מציעה הוא ציור עם היד הלא דומיננטית כדרך להגיע ולתקשר עם החלק הילדי שבתוכנו.
כול הרקע הזה קדם למפגש שלי עם פוטותרפיה.
בפוטותרפיה אנו מייחדים חלק נכבד מהתהליך הטיפולי לצילומי ילדות.
אנו מחפשים, מוצאים, בוחרים, סורקים, מגדילים, מביאים אל האור את ילדותינו בחלקיה המאובקים והנחבאים בעליות גג, קופסאות פח, אלבומים ישנים שאבד עליהם הכלח.
בתהליכים פוטותרפויטים אנו יוצרים טרנספורמציות לצילומי ילדות באופן שמייצר חוויה רגשית חדשה ומרפאת,
חוויה מתקנת של נראות, של שהייה, של התבוננות, של כבוד, של גילוי האמת והסודות,
של התעוררות החלק המגונן שבתוכנו כבוגרים וההבנה שאנו כבוגרים ההורים של אותו ילד פנימי
ואנו אלה היכולים אם נבחר בכך ליצור עבורו מקום בטוח להתגלות, להקשיב לסיפורו, למחות את דמעותיו, להניח לו להיות באור ולהביא אלינו את מתנותיו.
פוטותרפיה עם הילד הפנימי יכולה להיעשות במסגרת של טיפול רגשי פרטני וגם בסדנאות קבוצתיות.
הנה כמה דוגמאות לצילומי ילדות שלי מטופלים בפוטותרפיה
